ביקשת סליחה?
מעולה.
אבל האם סלחת באמת?
לעיתים, אנחנו סולחים לחלק, כמעט סולחים לאחרים, אבל יש את אלה שאנחנו פשוט לא מצליחים לשחרר.
איך תדעי אם סלחת באמת?
אם המחשבות על הפגיעה עדיין מציפות אותך ומעוררות רגשות – כנראה שמשהו עדיין לא נסגר בתוכך.
למה קשה לנו לסלוח?
במילה אחת: אגו.
- האגו מפחד להיפגע שוב
- האגו מפחד לאבד חשיבות
- האגו חושש שאם נסלח, זה יהפוך אותנו לחלשים או לא מוערכים
לפעמים, מבלי לשים לב, אנחנו נאחזים באנשים לא כי אנחנו באמת צריכים אותם, אלא בגלל התחושות שהם מספקים לנו:
- התחושה שאנחנו חשובים
- התחושה שאנחנו שייכים
- התחושה שאנחנו בעלי ערך
ואז, כשהקשר נפגע, האגו מציב מסך שחור שמסתיר הכל חוץ מהכאב שלנו.
אנחנו חוזרים שוב ושוב לסיפור שבנינו בראש, לא מצליחים לראות שום דבר אחר – רק את התחושה שנלקחה מאיתנו.
למה אנחנו מפחדים לסלוח?
כי אם נסלח, אנחנו מרגישים שאנחנו מאבדים את הקשר.
אבל יותר מזה – אנחנו חוששים לאבד את הזהות שבנינו סביב הקשר.
האמת היא?
לא איבדנו שום דבר אמיתי.
כל מה שאיבדנו היה רק תפיסה פנימית של עצמנו, שכנראה הייתה מבוססת על משהו חיצוני ולא יציב.
איך באמת משחררים?
בפעם הבאה שמישהו מבקש ממך סליחה – עצרי רגע.
שאלי את עצמך:
- איפה "נעלמתי" בתוך הקשר הזה?
- מה חשבתי שאני בזכות הקשר הזה?
- איזה ערך ייחסתי לעצמי רק בגלל הנוכחות של אותו אדם בחיי?
לפני שתסלחי לאחרים, תסלחי לעצמך:
על כך שלא תמיד היית נאמנה לעצמך
על כך שחיפשת אישור מבחוץ במקום מבפנים
על כך שהאמנת שהערך שלך תלוי באדם אחר
עכשיו, זה הזמן לזוז קדימה.
לבקש מהאגו לפנות מקום.
לבחור לשחרר.
להפסיק להחזיק ברעל של הכאב והעלבון.
סליחה זו עוצמה פנימית
אני מבקשת סליחה אם פגעתי.
סליחה אם מישהו נפגע ממני, גם אם לא הייתה לי כוונה.
וסליחה לעצמי – כי מגיע לי להשתחרר.
אני סולחת בלב שלם.
כי אני יודעת שהבורא מנהל את העולם, לא אני.
וכל מה שקורה – קורה לטובה.